7 באוקטובר 2023 הוא תאריך שנחרט בזיכרון הלאומי ולעולם לא ירפה. זהו היום שבו השתנתה המציאות הישראלית ושבו נחשפה מדינת ישראל לאחד האירועים הקשים בתולדותיה.
במלאת שלוש שנים לאותו יום נורא ולפרוץ מלחמת התקומה, קיימה קהילת רועי קריב – המרכז להוראה פרטית, טקס זיכרון מיוחד שביקש להנציח את הכאב והגבורה, ולהדגיש את האחריות המוטלת על הדור הצעיר לשאת את הזיכרון הלאה.
את הטקס הובילו תלמידי שכבת י״ב, אשר גילו בגרות, רגישות ומחויבות עמוקה למשמעותו של היום. באמצעות קטעי קריאה, דברי זיכרון ותכנים שנבחרו בקפידה, העניקו התלמידים ביטוי לכאב הלאומי, לתחושת האובדן ולתקווה המלווה את החברה הישראלית גם בחלוף שלוש שנים.
אחד הרגעים המשמעותיים בטקס הוקדש לזכרם של בוגרי המרכז שלנו במסלול השיעורים הפרטיים שנפלו: רועי ברקת, יונתן זיידמן , ליבי כהן מגורי , דניאל אלוש, עידן שְתִיוי – אלו צעירים שהיו חלק מהקהילה החינוכית, צעדו במסדרונותיה, חלמו חלומות ותכננו את עתידם. סיפוריהם האישיים ומורשתם הם חלק בלתי נפרד מסיפורו של התיכון ומערכיו.
לצד דברי הזיכרון והקטעים שהגישו התלמידים, העניקו הביצועים המוזיקליים לטקס ממד רגשי מיוחד. הזמרת בוגרת המרכז שלנו , נועה שוואט, הפליאה בביצועים מרגשים לשירים: ״כאב של לוחמים״, ״רק שלא לראות״ ו-״יש בי עוד כוח״. נועה הצליחה לבטא באמצעות השירים תחושות של געגוע, כאב, תקווה ואהבת הארץ.
רועי קריב, מנהל התיכון, התייחס בדבריו למשמעותו העמוקה של היום ולתפקידו של מוסד חינוכי בעיצוב הזיכרון והזהות של תלמידיו:
״אנו כאנשי חינוך עומדים לא פעם חסרי תשובות אל מול השאלות הרבות שאתם מפנים אלינו. איך יכול להיות שיצור אנושי יפגע בתינוקות? בנשים? בגברים? איך יצור אנושי מסוגל לשרוף אנשים בעודם בחיים? איך יצור אנושי מסוגל לפגוע מינית בנשים? ולמה העולם רואה ושותק?״.
הוסיף רועי קריב: ״בעוד פחות משבועיים נוסעת שכבת י"ב לפולין. גם במחנות ההשמדה שם יש שקט מצמרר. שקט מתעתע. זן שתיקתו של העולם, אז – כהיום. לצד כל הזוועות שעברנו ושאנו זוכרים בכל יום, ראינו במהלך השנים הללו גם רגעים של אור. ראינו את הנחישות, את הגבורה של חיילינו, ואת היכולת שלנו לקום מן העפר״.
דבריו ביטאו את התפיסה החינוכית שלפיה בית הספר אינו רק מקום לרכישת ידע ולהישגים לימודיים, אלא גם מסגרת שבה מתעצבים ערכים, מתפתחת תחושת שייכות ונבנית האחריות האישית והחברתית של התלמידים.
טקס הזיכרון בתיכון רועי קריב היה ביטוי למחויבותה של הקהילה החינוכית לזכור, להנציח ולחנך. הוא חיבר בין האבל הפרטי לזיכרון הלאומי, בין סיפוריהם של הנופלים לבין דור התלמידים הצומח, ובין הכאב העמוק לבין האמונה בכוחה של החברה הישראלית להתאחד ולבנות עתיד טוב יותר .
יהי זכרם של הנרצחים והנופלים ברוך.